היעד העיקרי של הטיול היה מדיירה, ופריז התגלתה כתוספת נהדרת לטיול. עדיין לא היינו בפריז, וזוג אחר שלנו היה, אבל כבר ב-1994 הרחוקה.

  אז, בבוקר ה-7 בספטמבר, הבואינג-757 של חברת התעופה הישראלית אל-על העביר אותנו בשלום לנמל התעופה שארל דה גול בפריז. קיבלנו את המזוודות בלי בעיות והלכנו לאולם הנכנסים. לכאן ציפתה לנו נציג של חברת התחבורה, ממנה קנינו את ההסעה משדה התעופה-מלון.
  דרך אגב, אפשרות טובה מאוד למי שנמצא בפריז בפעם הראשונה. עלות ההעברה שווה בערך לעלות נסיעה במונית, אבל אתם יודעים את הסכום מראש (שילמנו בארץ והיה לנו רק שובר בהישג יד) ולכן כל מיני רמאות במוניות לא תמיד מצפוניות נהגים אינם נכללים.
  היינו בערך עשרה אנשים ומיניבוס נוח לקח אותנו למלון. הטיול הפך לסיור ראשון בעיר. הנהג, שמו היה קלוד, ניסה לספר משהו בתערובת של צרפתית ואנגלית. במקביל, כאשר נוצר מצב קשה בכביש, הוא הוציא "או-לה-לה" צרפתי אמיתי. תחילה נסענו דרך הפרברים התעשייתיים של פריז, עצרנו במונמארטר, אחר כך לרובע האופרה, נסענו לאורך פלאס דה לה קונקורד ולבסוף הגענו למונפרנאס, ברחוב ברנסיון, שם היה מלון Home Moderne שלנו.

  כמה מילים על המלון.
  חיפשתי מלון זול (50±5 אירו) אך נוח מספיק באזור טוב של פריז. ראשית, שמתי לב למלונות של רשת Etap. המלונות של רשת זו התאימו למחיר ולנוחות (במידה פחותה). אבל אז נאלצתי לנטוש את הרעיון הזה. לא תכננו לנסוע ברכב בפריז, וכל מלונות אטאפ מרוחקים מהמרכז.
  לבסוף, מצאתי את מה שרציתי באינטרנט דרך הפורום בכתובת www.infrance.ru. אגב, אתר שימושי מאוד למי שנוסע לפריז או לצרפת. למלון יש גם אתר משלו, ניתן לבצע הזמנה באינטרנט.
  המלון קטן, פרטי, ללא סיווג כוכבים. הייתי מדרג את זה כ-2*. הוא ממוקם בבניין רגיל בן 7 קומות שהוסב למלון. אין למעשה לובי, רק מסדרון קטן. הקבלה היא חדר קטנטן שבו יושבות המארחת או בתה. יש מעלית. השלט בתא המעלית אומר שהוא מיועד לארבעה, כנראה גמדים, כי בקושי יכולנו להשתלב. וכולנו במבנה רגיל ללא חלקים בולטים בגוף (סליחה על הפרטים האינטימיים).
  קראתי סיפורי תיירות על החדרים הצפופים במלונות פריזאיים. אז היה לנו מזל, כי במלון הזה החדרים מרווחים יחסית. לפחות מיטה זוגית רחבה, שולחן, שידת לילה עם טלוויזיה, ארון צמוד על הקיר ועדיין תוכלו לנוע בחופשיות בחדר. שירותים עם כיור ותא מקלחת (נכון: תא, לא תא). בנוסף היה לנו חדר סטודיו, אז היה גם ארון עם כלים, מיקרוגל (!), כיריים חשמליות וכיור. המפתח הוא כרטיס מגנטי. הכל שלם, נקי, מסודר. במילה אחת, מלבד תא מקלחת צפוף ותא מעלית בגודל דומה, המלון עמד במלוא הדרישות שלנו. כן, עוד בלאגן קטן: הזמנו מלון דרך האינטרנט וקיבלנו ארוחת בוקר, אבל המארחת הצעירה שקיבלה אותנו אמרה ללא צל של ספק שזה לא בסדר וארוחת הבוקר, אם אנחנו רוצים, יש לשלם בנפרד.
  יש לציין גם את אזור המלון: אזור שינה שקט ורגוע, משגשג מנקודת מבט קרימינוגנית, בו מתגורר מעמד הביניים, לא מפואר, אבל בשפע. רחוב ברנסיון עצמו הוא כנראה רחוב טיפוסי לאזור הזה, עם תנועה חד כיוונית, לא כבדה במיוחד, עם מדרכה צרה. פארק ז'ורז' בראסנס נמצא במרחק של רחוב אחד מהמלון.
  בערך במרחק שווה מהמלון (כ-700-800 מ') יש שלוש תחנות מטרו: Convention, Plaisance, Porte de Vanves. נהנינו מהראשון. ראשית, הוא ממוקם על קו נוח, מנקודת מבטנו, ושנית, פשוט מצאנו את הדרך מהמלון לתחנה הזו יותר אטרקטיבית ומהנה. מהרחוב שלנו פנינו ל-Rue de Vouille, שהפך ל-Rue de la Convention. יש הרבה חנויות, מסעדות, בתי קפה, קונדיטוריות, סופרמרקט של רשת צ'מפיון. לא הייתה לנו בעיה למצוא מקום לאכול בו ארוחת בוקר. מיד בחרנו במסעדה הנעימה Bistro Romain, שם אכלנו ארוחת ערב טובה מאוד מספר פעמים.
  אני מתאר את המלון והאזור בצורה כל כך מילולית, שאפשר לשאול: איפה פריז, איפה ההתרגשות מ"חגיגת החיים, שתמיד איתך"? ורצינו לראות לא רק את פריז החגיגית, הטקסית, המכה התיירותית של כל הזמנים והעמים, אלא לראות ולהרגיש אותה מבפנים. לכן חיפשו מלון במקום לא טיפוסי לתיירים. בבוקר קמנו די מוקדם, הלכנו ברחוב עם הפריזאים למטרו, בדרך הלכנו לבתי קפה, שתינו קפה, אבל בניגוד לפריזאים, אכלנו בגט חם ענק עם חזיר וגבינה. שוב הלכנו ברחוב ויחד עם הפריזאים ירדנו למטרו.

  אם כבר מדברים על המטרו של פריז. שוב, לפני הנסיעה, נתקלתי בדעות סותרות לגבי המטרו בפריז. חלקם טענו כי לא ניתן להשוות אותו למטרו במוסקבה, בעוד שאחרים, להיפך, ציינו נוחות ופונקציונליות. אני בהחלט מסכים עם השני. אוסיף גם שהרכבת התחתית נקייה ומתוחזקת בצורה מפתיעה. וההתחשבות בקווים, בשילוב עם ריצות קצרות בין תחנות, באמת הופכות את המטרו לתחבורה הנוחה ביותר בפריז. למדנו במהירות אלגוריתם פשוט למציאת המסלול הנוח ביותר.
  אני יכול לשתף. קודם כל, אתה צריך לדעת שלכל שורה יש מספר וצבע בתרשים. לדוגמה, תחנת ה-Convention נמצאת על קו 12, שהוא ירוק. לכל קו יש שתי תחנות טרמינל (למיטב הבנתי אין קווי טבעת). אז, קו 12 מסתיים ב- Mairie d'Issy מצד אחד, ו-Porte de la Chapelle מצד שני. תחנות קצה מהוות מדריך בבחירת כיוון הנסיעה. ישנן גם תחנות צומת רבות בהן ניתן לעבור לקווים אחרים. בכל מקום בתחנות ובמכוניות יש ערכות צבעים של קווי מטרו ושלטים. כל השלטים מציינים תמיד את מספר הקו וכיוון התנועה - אחת מתחנות הקצה. כך כתוב על הקרון הראשי של הרכבת. בתחנות הצומת מסומנים מספרי הקווים למעבר.
  אז תחילה מצא את התחנה הקרובה ביותר למקום בו אתה נמצא, מצא את מספר הקו ותחנות הקצה שלו מהתרשים, ואז מצא את תחנת היעד של הנסיעה והקו שלה. אם תחנת המטרה נמצאת על אותו קו, כל שעליכם לעשות הוא להבין את הכיוון ולעקוב אחר השלט הרצוי. לדוגמה, בתחנת הכנס לתחנת סולפרינו (יש את מוזיאון ד'אורסיי), צריך לעקוב אחרי השלט "12 Porte de la Chapelle".
  במקרה מורכב יותר, הדורש מעבר מקו לקו, המשך כדלקמן. לדוגמה, אתה צריך להגיע מתחנת Convention לתחנת Charles de Gaulle Etoile (קו כתום מספר 1 La Defanse - Chateau de Vincennes). קווים 12 ו-1 מצטלבים בצומת קונקורד. ראשית, כמו בדוגמה הקודמת, עקבו אחר השלט "12 Porte de la Chapelle" וסעו לתחנת קונקורד. לאחר מכן, בתחנה זו, עקבו אחר השלט "1 La Defanse" והלכו לתחנת Charles de Gaulle Etoile (כאן היציאה לשער הניצחון).
  אני מקווה שלא שיעממתי את רוב הקוראים שבעצמם הבינו או יבינו את המורכבויות הפשוטות של המטרו בפריז. ואולי מישהו בכל זאת ימצא משהו שימושי בקווים היבשים שלי. אגב, עוד עצה לגבי כרטיסים לרכבת התחתית. אם אתם מספר ימים בפריז (3-5), קחו קרנט, חבילה של עשרה כרטיסים. נוח - אין צורך ליצור קשר עם הקופאית בכל פעם, ויותר זול: 10.50 במקום 14 לעשר נסיעות נפרדות.

  אני רוצה להביע את דעתי על עוד מיתוס אחד - על היחס של פריזאים לתיירים. לפני הטיול, קראתי הרבה על היחס הלא ידידותי כביכול, אפילו גס רוח של הפריזאים למבקרים. אני לא יודע, אולי היה לנו מזל, אבל מצד הפריזאים היינו מלווים בכל מקום בנדיבות וברצון לעזור. ויש לי שאלה קטנה למי שמתלונן על יהירותם של הפריזאים: ניסית להגיד שלום? "בונז'ור" אלמנטרי בתחילת שיחה או פנייה ו"מרסי" אלמנטרי לא פחות בסוף מבטיחים כמעט תמיד יחס ידידותי ואוהד כלפיך של כל פריזאי. בכל מקרה, היה לנו הרושם הטוב ביותר מהתקשורת עם הפריזאים. הרשו לי לתת לכם שני מצבים אופייניים.
  היינו אמורים לחזור ממדיירה לפריז ולהישאר לילה אחד באותו מלון. הטיסה ממדירה הגיעה בשעת ערב מאוחרת והגענו למלון כשלא היה איש בקבלה. ההן. לפני היציאה למדירה, עלינו לדאוג להשאיר את הכרטיסים עבורנו איפשהו או דרך מישהו (הכל כבר שולם). מורכבות המצב היא שהמאהבת הבכירה, איתה נאלצנו לנהל משא ומתן, מדברת רק צרפתית, והידע שלנו בשפה זו מאפשר לנו לקרוא רק את שמות תחנות המטרו. 
  בקיצור, אנו עומדים בפני אי הבנה מוחלטת של הצדדים המתקשרים. שני הצדדים כבר החלו להתעצבן: המארחת לא יכולה להבין מה רוצים ממנה ארבעה אנשים מכובדים לכאורה, אבל לא מבינים צרפתית פשוטה ושפת אם, ואנחנו פשוט פותרים את המצב מאין אונות. אנחנו לוקחים פסק זמן ודוחים את המשא ומתן למחרת בתקווה שכבר תהיה מארחת זוטר ונסכים איתה באנגלית.
  עם זאת, למחרת, הגברת היקרה שלנו חייכה אלינו שוב. אבל כבר היינו מוכנים לזה. הבנו עם הזמן שזו הבעיה שלנו ורק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו. לאחר שהתקשרנו לקרובים ולחברים (למרבה המזל, מספר טלפונים ניידים בהישג יד), קיבלנו את מספר הטלפון של פריזאי מוכר הדובר רוסית וצרפתית כאחד. הם הסבירו מהר מה ואיך, נתנו את הטלפון לגברת שלנו.
    הייתם צריכים לראות איך היא נדלקה כששמעה את נאום הילידים שלה! לאחר הסבר היא לקחה את אחד מאיתנו ביד והובילה אותנו לקופסה מיוחדת והראתה לנו היכן ישאירו לנו מעטפות עם מספרי חדרים וכרטיסים מגנטיים. יצאנו למדירה מוקדם בבוקר ומאדאם הגיעה לחדרים שלנו פעמיים כדי לוודא שאנחנו מוכנים לצאת. אחר כך היא יצאה החוצה אל המונית כדי לראות אותנו ולאחל לנו נסיעה טובה. אגב, כל מה שסיכמנו עבד טוב והגענו לחדרים בלי בעיות.
  המצב השני. באזור גלרי לאפייט, הלכנו לאכול ארוחת צהריים בבית קפה. אנחנו יושבים, אוכלים, מדברים, כמובן, ברוסית. בסמוך, שני פריזאים רגילים סועדים לשולחן גם הם, הם גם מדברים, כמובן, בצרפתית. פתאום, בזווית האוזן שלי אני שומע שמילים רוסיות חומקות בשיחתם. חשבתי שזה נראה. והם קמו וחולפים על פנינו, אחד ברוסית צחה, השני במבטא, הם אומרים, פונים אלינו: "ברוכים הבאים לפריז!". ומישהו אומר שהפריזאים לא אוהבים מבקרים.
  המסלולים שלנו. בתכנון מסלולי הליכה היינו מודעים לכך שלא נוכל לראות את כל מה שרצינו. לכן, שללנו מראש טיולים כפריים (ורסאי, פונטנבלו וכו'). בוא נשאיר את זה לפעם הבאה.
כמובן, אין טעם כאן לתאר בפירוט את כל המראות שביקרנו בהם. הכל כבר מזמן תואר בפירוט יותר ממיליון פעמים. אני רק אפרט בקצרה בסדר כרונולוגי את המקומות שבהם ביקרנו. אולי מישהו יעזור בהכנה לטיול לפריז.
  ככלל, התחלנו וסיימנו את הטיולים בתחנת המטרו Convention, שכבר הפכה לביתנו, הגענו לתחנה שתוכננה מראש והתחלנו ללכת מכאן:
- מטרו קונקורד - פלאס דה לה קונקורד - גן טווילרי (Jardin des Tuileries) - שאנז אליזה (שדרת שאנז אליזה) - מטרו שאנז אליזה קלמנסאו - מטרו אנברס - רכבל - קתדרלת סאקר-קר (בזיליקת דו סקר קר) - שדרות רוששוארט - שדרות קלישי - קברט מולן רוז' - תחנת המטרו בלאנש;
- Metro Cite - Palais de Justice - ארמון הקונסיירז'רי - סנט שאפל - נוטרדאם דה פריז - סוללת הסיין לאורך הקתדרלה - גשר סן מישל (סנט מישל) - הרובע הלטיני (Quartier Latin) - אוניברסיטת סורבון (לה סורבון) - פנתיאון (פנתיאון). כאן התפצלנו: זוג אחד הלך למוזיאון ד'אורסיי, השני לגני לוקסמבורג (Jardin du Luxembourg). בערב נפגשנו במלון ויצאנו לטייל למגדל אייפל (טור אייפל);
- מטרו טרוקדרו - כיכר טרוקדרו - ארמון Chaillot (Palais de Chaillot) - גשר ינה (פונט ד'אינה) - מגדל אייפל (טור אייפל) - Champ de Mars - האקדמיה הצבאית (Ecole Militaire) - Invalides (Hotel des Invalides) - צבא מוזיאון (Musee de l'Armee) - גשר אלכסנדר השלישי (Pont d'Alexandre III) - שייט לאורך הסיין - טיול לאורך מונפרנאס;
- מטרו לה דפנס - הגנה "מנהטן הפריזאית" - גראנד ארצ'ה - מרפסת תצפית על הגראנד אשת - מטרו שארל דה גול אטואל - שער הניצחון - מטרו אופרה - אופרה גרנייה (אופרה גרנייה) - פלאס ונדום (מקום ונדום) - רחוב ריבולי (Rue de Rivoli).

  ולסיכום, על ההתרשמות הכללית. כמובן, פריז היא פריז! הרגשנו את השפעת ההילה הפריזאית הבלתי מוחשית והבלתי ניתנת לתיאור על עצמנו, וכל הזמן היינו במצב רוח מרומם בצורה יוצאת דופן. נהנינו מלגעת בעבר האגדי בצורת ארמונות, קתדרלות, אנדרטאות, מהתבוננות בארכיטקטורה הגרנדיוזית של השדרות והרחובות הפריזאיים, מבניינים המסמלים את העומק הבלתי נדלה של המחשבה האנושית ובעיקר מהליכה ברחובות ובפארקים. . ובהחלט נבוא שוב לפריז.